מאיר בן נון נ' היי צ'ק קונטרול בע"מ ואח'

החלטה

לפנינו בקשתם של המבקשים, מר יאיר המר ומר משה קליין [להלן – "הנתבעים 2 ו- 3" בהתאמה, או "המבקשים"], בעלי מניותיה של חברת היי צ'ק קונטרול בע"מ [להלן –"הנתבעת 1" או "החברה"] למחוק על הסף את התביעה שהגיש נגדם ונגד החברה המשיב/התובע, מר מאיר בן נון [להלן – "התובע" או "מר בן נון"], וזאת – מחמת היעדר יריבות והיעדר עילה אישית בינם ובין התובע, ונוכח היותה של התביעה נגדם טורדנית וקנטרנית.

ואלה נימוקי הבקשה –

היעדר עילה אישית כנגד הנתבעים 2 ו- 3 – כתב התביעה אינו מגלה כל יריבות בין הנתבעים 2 ו- 3 לתובע, והטענות כלפיהם נטענו באופן לאקוני וסתמי. יתירה מזאת – התובע אישר בכתב התביעה כי היה עובד החברה, כי הסכם העבודה שלו נחתם עמה ושכרו שולם על ידה. באשר לטענה בדבר ניהול המו"מ להעסקתו, הרי ברור כי זה נוהל על ידי אחד ממנהלי החברה, הפועל בשם החברה ומטעמה, ואין בכך כדי ליצור חבות אישית אוטומטית בינו ובין התובע.

הגשת כתב התביעה כנגד המבקשים נעשתה כלאחר יד, ללא כל הצדקה שבדין או בעובדה, ובית הדין מתבקש לסלקה אף מן הטעם שהיא טורדנית וקנטרנית.

תגובות התובע לבקשה –

מדובר בבקשה סתמית ושרירותית, העומדת בניגוד לדין ולהלכה הפסוקה. סילוק תביעות על הסף בבתי המשפט הינה סמכות מרחקית לכת, אשר השימוש בה נעשה בזהירות ובמקרים קיצוניים בלבד, ורק מקום בו אף אם יקבל בית המשפט את כל האמור בכתב התביעה כאמת, עדיין לא יהיה זכאי התובע לסעד המבוקש בתביעתו.

הבקשה אינה מנומקת, ומלבד העלאת הטענות בדבר היעדר עילה והיעדר יריבות לא עולים מן הבקשה הנימוקים לכך.

בכתב התביעה נטען בבירור כי התובע עבד בכפוף לנתבעים 2 ו-3 כעמסיקיו הישירים, ודי בכך כדי לדחות את הבקשה. יתירה מזאת: הנתבע 2 קיבל את התובע לעבודה, סיכם עמו את תנאי העבודה והגדיר עבורו את מסגרת ההעסקה. התחייבויות החברה כלפי התובע היו התחייבויות אישיות של הנתבע 2, אשר היה הממונה הישיר של התובע ומעסיקו הישיר בכל המועדים הרלוונטיים לתביעה על פי המבחנים המקובלים בפסיקת בתי הדין לעבודה. מבלי לגרוע מכך, מבוססת התביעה כנגד הנתבע 2 גם על יסוד מצגי שוא שהציג כלפי התובע, בדבר יחסי אמון ועבודה ארוכי טווח בתמורה להחזקת הטכנולוגיה של התובע והאפשרות לעשות בה כשלו. באשר לנתבע 3, הרי שמדובר בבעל מניות השליטה בחברה, אשר בצוותא עם נתבע 2 היה ממונה על התובע בכל המועדים הרלוונטיים לתביעה.

מסקנת הדברים הינה כי אם יוכח כל האמור בכתב התביעה יהיה התובע זכאי לסעד כנגד המבקשים, ועל כן יש לדחות את הבקשה.

דיון והכרעה

הלכה היא, כי סעד של מחיקת תביעה על הסף מופעל ביד קמוצה ובמשורה, ובבתי הדין לעבודה קצרה המשורה עוד יותר [דב"ע מז/3-15 אפנר יצחק ואח' – מפעלי הדסה לחינוך, עבודה ארצי, כרך כ(2), 242; דב"ע נא/31-3 חיפה כימיקלים בע"מ – כלפון, פד"ע כב, 518 בעמ' 521; דב"ע נא/195-3 תבונה מכונות תרגום בע"מ – עמיחי סגל, פד"ע כג 274]. לעולם יעדיפו בתי משפט את בירור התובענה גופה על פני מחיקתה על הסף, ואפילו סיכויי התובע קלושים, לא יחסמו בפניו את הדרך לבירור תובענתו אם קיים סיכוי כלשהו, על פי כתבי הטענות הנמצאים בפניהם, שהתובע יצליח בתביעתו [ר"ע 59/81 ארדיטי נ. ארדיטי, פ"ד לה(2) 811,812].

עוד נפסק, כי על מנת שכתב תביעה יימחק על הסף חייב בית הדין להיות משוכנע ובטוח, כי גם אם יוכיח התובע את כל אשר הוא טוען בכתב תביעתו, לא יועיל לו הדבר, מאחר ואין במסכת העובדות כדי לבסס עילת תביעה כנגד הנתבע [דב"ע נא/31-3 הנ"ל; בר"ע 1241/01 סורוג'ון משה ואח' – מוריס דהן (לא פורסם)].

בעניינו נטען, כאמור, כי אין במסכת העובדות המפורטות בכתב התביעה כדי לבסס עילת תביעה כלשהי כנגד הנתבעים 2 ו-3 בהיותם בעלי מניות ובעלי תפיקדים בחברה, וכי כתב התביעה אינו מצביע על מקור לחיוב אישי כלשהו, להבדיל ממקור לחיובה של החברה.

מנגד, טוען התובע לקיומה של עילת תביעה אישית נגד הנתבע 2 ולקיומם של יחסי עובד ומעביד בינו ובין התובע, וזאת, בין השאר, נוכח העובדה כי הנתבע 2 היה מי שקיבל אותו לעבודה, סיכם עמו את תנאי ההעסקה, העסיק אותו בפועל והציג בפניו מצגי שוא בתמורה לקבלת הטכנולוגיה שפיתח התובע. באשר לנתבע 3 נטען, כאמור, כי מלבד היותו בעל השליטה בחברה, היה אף הוא מעסיקו של התובע בצוותא עם הנתבע 2.

לאחר שבחנו את טענות הצדדים סבורים אנו כי הדין עם הנתבעים 2 ו-3, וכי יש לדחות את התביעה האישית נגדם, מן הטעמים הבאים:

באשר לטענה בדבר קיומם של יחסי עובד ומעביד בין הנתבעים 2 ו-3 לתובע –

מעיון בכתב התביעה עולה, כי טענות התובע כלפי הנתבעים 2 ו- 3 נטענו באופן כללי, וכי הפעולות מהן מבקש התובע ללמוד על קיומם של יחסי עובד ומעביד אינן חורגות מגדר הפעולות הרגילות שמבצעים אורגנים ו/או נושאי משרה בחברה, דוגמת ניהול משא ומתן וקבלה לעבודה; סיכום תנאי ההתקשרות ואופן התשלום; ניהול העבודה בפועל; החלטה על סיום ההעסקה ועוד. התובע טוען, אמנם, להתקיימותם של המבחנים שהותוו בפסיקת בתי הדין לעבודה באשר לזהות המעביד, אולם מלבד הפעולות המנויות לעיל, אשר אין בהן, כאמור, כדי להצביע על התקיימותם של יחסי עבודה בין הצדדים, נמנע התובע מלפרט ולהדגים מבחנים אלה.

זאת ועוד: לאורך כתב התביעה מתייחס התובע דווקא להעסקתו בחברה ועל ידי החברה [סעיפים 20-22, 27, 32, 60-62 לכתב התביעה]; מציין כי במסגרת המו"מ לכריתת חוזה העבודה הביעו הנתבעים 2 ו- 3 נכונות להכניסו "כשותף לחברה בקונסטלציה זו או אחרת וכן הועלתה מצידם הצעה להעביר לזכות התובע 'אופציות' לרכישת מניות החברה" [סעיף 34 לכתב התביעה]; ולבסוף אף מייחס לחברה פעולות אקטיביות במסגרת הליך סיום העסקתו בה [סעיפים 53-55 לכתב התביעה]. כל אלה, מחזקים את המסקנה, כי אף התובע ראה עצמו כעובד החברה, וראה בחברה כמעסיקתו.

באשר לאפשרות להטיל אחריות אישית על הנתבעים 2 ו- 3 מכוח היותם אורגנים ונושאי משרה בנתבעת 1 –